Other peoples money
הסרט הזה היה אחד האהובים על אודי. דני דה ויטו הנוכל שמפתח לב. גם הבוס של אודי הזכיר לו את דני דה ויטו, אבל לא היה נראה שהוא יפתח לב בגלגול הזה.
אודי עבד במשרד של זיגלמן ושות' אבל לא באמת היו שות. זיגלמן היה הבוס הבלתי מעורער
אודי כבר היה שותף ויכל לחתוך הרבה לפני המתמחים והמתמחות שנשארו עד השעות הקטנות של הלילה. העבודה עדיין הייתה קשוחה אבל הכסף התחיל להיות טוב והשעות התחילו להיות נורמליות. אז הוא ידע שהוא בפנים ולא הייתה לו שום כוונה לזוז
בדרך למשרד היה חם בחליפה ואודי כבר לא יכל לחכות לשניה שייכנס מהחניה לבניין הממוזג. החניה כמעט הכי קרובה לכניסה ועדיין כמה מטרים ארוכים בחום המהביל והמחניק של החניון
המשרד של זיגלמן התמחה בקניין רוחני. מי שמכיר את התחום יודע שהמילה רוחני מאוד אירונית בהקשר הזה. מבין הלקוחות הגדולים היו כמה מחברות הענק במשק וגם כמה חברות בינלאומיות.
הרגולציה עשתה מאמצים (לכאורה) להפריד בין החברות וכוח השפעתן על השוק, אך מי שהיה מעורה במאחורי הקלעים כמו אודי (וכמו חלק בכיר מהרגולטורים עצמם) ידע שאת ההצגה הזאת מנהלים מספר מאוד מצומצם של אנשים. אנשים שבדרך כלל שונאים מאוד אחד את השני אך בדרך מופלאה יודעים להסכים בינהם יחד על עסקאות סבוכות
לחברות תרופות בדרך כלל הייתה מחלקה משפטית משלהן וגם לחברות הטכנולוגיה, לאחרונה גם סטארטאפים רבים החלו לקבל מטריה משפטית ממשקיעות גדולות. זיגלמן כהרגלו ראה במצב העגום הזה הזדמנות, ובמקום להיות משרד שמתמחה בסוגיות משפטיות ורגולציה בינלאומית, החל זיגלמן לנצל את קשריו ולהיות מעין מתווך בין המחלקות המשפטיות לרגולטור.
לא משנה כמה חזקה הייתה המחלקה המשפטית בחברה, כשזה קשור לעסקים בארץ היו מתקשרים בחוזה אצל זיגלמן
המתמחים המפוחדים המשיכו להתרוצץ בין החדרים מאמינים שהחוזים והמכתבים שהם משכתבים הם הרי גורל.
העסקאות כבר היו חתומות בעל פה